כולנו מגיעים לעולם הזוגיות – בין אם אנחנו מחפשים קשר ובין אם אנחנו כבר בתוכו – כשאנחנו נושאים עמנו דפוסים שאימצנו בבית שבו גדלנו או בעקבות אירועי עבר שהותירו בנו חותם.

הדפוסים הללו לא רק מעצבים את ההתנהלות שלנו בתוך הקשר, אלא מכתיבים מראש את הבחירות שלנו: למי נימשך, ממי נתרחק, ואיך נגיב ברגע שהחיבור מתחיל להעמיק. זה יכול להתבטא בצורך בשליטה, בביקורתיות, בחרדת נטישה, בכעסים לא פרופורציונליים, או בהימנעות מראש מכניסה לקשר.

איך זה עובד בפועל? אם ניקח לדוגמה חוויית נטישה מול הורה בילדות (גם כזו שנחוותה ככזו רק בעיני הילד שהיינו), אז חוויה מהסוג הזה עלולה לייצר פחד עמוק מנטישה בבגרות. הפחד הזה פועל לרוב בשני קצוות: מצד אחד, היצמדות יתר מתוך חרדה. ומצד שני, התרחקות מראש מכל קשר בעל פוטנציאל, רק כדי לשתק את הסיכון להיפגע.

כל עוד הדפוס הזה לא עובר עיבוד, אנחנו מנוהלים על ידו ומשחזרים אותו שוב ושוב. כך נוצר מלכוד מתסכל: גם כשאנחנו משתוקקים לזוגיות אוהבת ומיטיבה, משהו פנימי מושך אותנו בחזרה אל המקום המוכר, אף שהוא כבר מזמן לא משרת אותנו.

כדי לצאת מהלופ הזה, לא מספיק להבין אותו ברמה השכלית. צריך לשנות את ה"תכנות" הפנימי שמפעיל אותנו ברמה הרגשית.