יש הרבה מורים ומטפלים בעולם, בחלק קטן מהם נתקלתי בעצמי ומחלק עוד יותר קטן למדתי.

ואיך אומרים? מכל מלמדיי השכלתי אך יותר מכולם מדליה חוברס.

את דליה הכרתי ברגע שהתחלתי לצאת עם ביתה שהפכה עם הזמן לאשתי. מהרגע הראשון התרשמתי. מדובר היה באישה יפה, זקופה וחכמה שפתחה לי דלתות לעולמות של רוח וטיפול.

קודם רוח, אחר כך טיפול, ואז השילוב בין השניים.

היא הייתה יודעת יותר טוב מכל אדם אחר שהכרתי לאבחן במהירות את שורש הבעיה של האדם העומד מולה ואז גם לעזור לו בכלי מדויק הנותן ריפוי נשמתי. היא הייתה נוגעת בשורש העמוק, אותו המטופל סוחב על הגב מילדות או מגלגול חיים אחר, ומשחררת את המשא הזה ממנו כאן ועכשיו.

ואז הוא היה יכול לנשום קצת יותר טוב, לחייך קצת יותר רחב ולהביא תוצאות חדשות לחיים שלו.

היא עזרה לאנשים לפתח קריירה, לשחרר קשיים, ליצור זוגיות וגם להיות הורים מוצלחים יותר.

זה העניין עם ריפוי עמוק. אנחנו הופכים להיות אנשים רגועים ובטוחים יותר,  למשוך  אל חיינו זוגיות טובה יותר, לעלות על מסלול של הצלחה או הגשמה ובוודאי להיות הורים טובים יותר.

היא גם הייתה עוזרת לאנשים להתחבר אל הילד הפנימי שלהם, לחבק ולאהוב אותו, ואז כשאותו ילד פחות פצוע ויותר שלם, אנחנו יכולים לחיות חיים טובים יותר בהווה הבוגר שלנו. במקרים מסוימים אנחנו יכולים פתאום להתחיל לחיות.

ראיתי אותה עובדת הרבה פעמים מהצד.

ראיתי אותה עובדת מבפנים, כשהיא עשתה לי טיפולים, בנדיבותה, אחרי שעות העבודה שלה.

ראיתי את התלמידות/ים שלה עובדות/ים.

יש לי הרבה שעות דליה חוברס.

ולמדתי מהן המון. אני והתלמידות/ים שלה. לא קיבלנו רק כלי עבודה משני חיים, קיבלנו גם את השיעור הכי חשוב: מה זו הוויה של מטפל טוב. איך הוא ניגש לבעיה, איך הוא מניח את הבעיה מול העיניים של המטופל, מתי נכון לשתוק כדי לתת לאסימון ליפול אצל המטופל, מתי נכון לדחוק אותו לפינה ולא לוותר על האמת, על הדיוק, עליו.

ממנה למדתי לשאול הרבה שאלות מכוונות ולתת לאדם שמולי מרחב נשימה לעכל.

ממנה למדתי לשים סימן קריאה ברגע המחולל הבנה.

ממנה למדתי לא לפחד כשמשהו לא מצליח בטיפול. ההדרכה העליונה תמיד כאן, מביאה את הפתרון המדויק ומאפשרת לקחת את הטיפול למקום הנכון למטופל.

ממנה למדתי לאהוב את האדם שמולי, תמיד לאהוב, עם כל הקשיים. זה מפתח חשוב להצלחת הטיפול, להיות לחלוטין בעד האדם שמולך. כי אז אפשר להיות שם בשבילו במאה אחוז.

הרבה אנשים שפגשתי מאז שהיא נפטרה, שהכירו אותה, מציינים אותה כאדם ששינה את חייהם. היו את החיים שלפני דליה ואת החיים שאחרי. כך הם מספרים.

גם כשהם באים לטיפול היום, הם רוצים טיפול כמו שקיבלו אצל דליה.

אבל אין טיפול כמו אצל דליה, כי דליה יש רק אחת.

ובכלל לכל אחד יש את הדרך שלו.

אבל אפשר לשאוף להיות כמו דליה: להיות שם בשביל המטופל, לגעת בו בדרך המתאימה לו ולהוביל אותו למקום רגשי חדש שיאפשר לו  לחיות ממקום רגוע ומאפשר יותר.

כמו שהיא הייתה עושה.

ואני מקווה שהיא קוראת את המילים האלו מאיפה שהיא נמצאת עכשיו ומבינה כמה טוב היא עשתה כאן כל זמן שהייתה.